לַיְלָה וָאוֹר
בַּלַּיְלָה בַּחֹשֶׁךְ
אֲנִי לֹא רוֹאֶה תִּקְוָה
צְלָלִים כְּבֵדִים
יוֹרְדִים מִן הַתִּקְרָה
רוֹבְצִים עַל עַפְעַפָּי הַפְּעוּרִים
אֲנִי עַל גַּבִּי בַּמִטָּה
לְצִדִּי הָאִשָּׁה שֶׁאִתִּי תָּמִיד
מִבְּרֵאשִׁית וְעַד אַחֲרִית
מִתְחַפֶּרֶת בְּקוּרֵי שֵׁינָה
פֶּן תָּקִיץ כְּאַלְמָנָה
הַלַּיְלָה הוּא זְמָן שָׁחוֹר
עֵת רִיב וּמָדוֹן
עִם אֲחֵרִים
עִם עַצְמִי
חֲסַר תּוֹעֶלֶת וְתוֹחֶלֶת
לְבַסּוֹף צִיּוּץ צִפּוֹר
מְזַמֵּן אֶת בֹּא הָאוֹר
קַו חִוֵּר שֶל שַׁחַר
עָדִין וַדַּק
מוֹחֵק אֶת קֹר הַלַּיְלָה
לִפְעָמִים אֲנִי תּוֹהֶה
מֶה הָיָה קוֹרֶה
לוּלֵא הָיָה צִפּוֹר
לוּלֵא הוֹפִיעַ אוֹר
אוּלַי הָיִיתִי מֵת