שפי שפס  1948 - 2015

אֲנִי מְדַמְיֵן אֶת אֲבוֹת אֲבוֹתַי

חַיִּים מִלֶּקֶט וּמִצַּיִּד

גְּבוֹהִים, גְּמִישִׁים

מְגַרְגֵּרִים פֵּרוֹת יַעַר מְלֹא הַפֶּה עֲסִיס

רוֹדְפִים בְּרֶגֶּל קַלָּה אֲחַר אֲיַלָּה שְׁלֻחָה

מֵהֶם לָמַדְתִּי לִדְבֹק בַּמַּטָּרָה

לָבֹא נֶגֶד כִּוּון הָרוּחַ

לִשְׂמֹחַ בְּחֶלְקִי בַּחֲלוּקַת שָׁלָל.

 

אֲנִי חוֹשֵׁב עַל אֲבִי אֲבוֹתַי הַכֹּהֵן

יוֹשֵׁב בַּקֹדֶש, מְחַלֵּק נִתְחֵי זֶבַח:

כַּמָּה לְאֱלֹהִים, כַּמָּה לְעַצְמוֹ

הָאִם הוֹתִיר לַלֵּוִי וּלְיִשְׂרָאֵל ?

כַּעֲסָן הוּא, זוֹ דַּרְכָּם שֶׁל כֹּהֲנִים

אַך הָאִם גַּם רַחוּם וְחֲנוּן ?

מִמֶּנּוּ לָמַדְתִּי שֶׁתַּפְקִיד הוּא תְּמִידִי

לֹא נִמְחָק עִם הַזְּמָן

עוֹבֵר מֵאָב לְבֵן.

 

אֲנִי רוֹאֶה אֶת אֲבִי

מִתְחַבֵּא בַּחֹשֶךְ מֵאֵימַת צוֹרֵר

מְחַיֵּה נַפְשׁוֹ בְּפַת לֶחֶם חֲרֵבָה

אוֹתָהּ הֶחֱבִיא בְּכַף יַדּוֹ

הָאִם פָּרַס מִפִּתּוֹ לַגּוֹסֵס לְצִדּוֹ

שֶׁאוּלַי כְּבָר לֹא יִרְאֶה אוֹר יוֹם?

מִמֶּנּוּ לָמַדְתִי לִשְׂרוֹת עִם הַמָּוֶת

וְלִבְחֹר בַּחַיִּים.

 

כֹּל זֹאת אוֹרִישׁ לְבָנַי וּלִבְנֵי בָּנַי

אֶהֱיֵה אֲבִי אֲבוֹתֵיהֶם בְּיוֹם מִן הַיָּמִים

וּמַה יֵשׁ לִי לְהוֹסִיף מִשֶּׁלִּי שֶׁלֹּא יָרַשְׁתִּי?

לֹא הַרְבֵּה

סִּפּוּר קָצָר וְשִׁיר

וְאוּלַי גַּם עֲנָוָה וְהַשְׁלָמָה

שֶׁהָיִיתִי גֶּשֶׁר אֱנוֹשִׁי קָטָן

עֲלָיו יַעַבְרוּ גִּבּוֹרִים חֲדָשִׁים

בְּמַעֲלֶה הַדּוֹרוֹת שֶל הַהִסְטוֹרְיָה.